פרק ראשון – חרב צעצוע
במשך שנים רבות העברתי חוגי מחשבים לילדים. במסגרת החוגים, נתתי לילדים לשחק במשחקים שהאמנתי שיתרמו להתפתחותם היצירתית. כבר לפני שנים נדהמתי כאשר ילדים צעירים מאד, היו יושבים מול תוכנת יצירה ושואלים – האם יש משהו שאפשר להרוג? כאשר לא היה משהו להרוג, יצרו עולמות דמיוניים שבעזרתם יכלו ל"הרוג" משהו, או מישהו.
כשהייתי אמא צעירה, החלטתי שבביתי לא יהיו צעצועים בעלי אופי לוחמני, לבני בן השלוש אמרתי, שאנחנו מתנגדים לאלימות ולכן הוא לא יכול לקבל מתנה חרבות, אקדחים ורובים.
אך לבני הבכור, היו צרכים משלו הוא היה זקוק מאד לאביזרי מלחמה ופשוט יצר אותם בעצמו ממקלות מקרטון. הוא צייר אותם והשתמש בדמיונו המפותח, כדי להלחם נגד אויבים דמיוניים תוך שימוש בכלים שיצר בעצמו. במהלך השנים הבנתי, שלא החרב צעצוע תהפוך את בני לאדם אלים, יש גורמים רבים אחרים שיכולים להשפיע, אך השאלה הזו תמיד תישאר פתוחה. מה תפקיד החרב צעצוע בידיו של ילד בן ארבע, האם לבטא תוקפנות שחייב להיות לה ביטוי, דרך משחק דמיוני, במקום לבטא אותה בעולם המציאותי, או אולי עלולה החרב צעצוע, להזין את יצר התוקפנות הקיים במילא ולתת לו לגיטימציה לפעול בעולם האמיתי.
שנים לימדתי ילדים כיצד ליצור סרטוני אנימציה בעצמם וכיצד ליצור משחקי מחשב בעצמם. כמעט במאה אחוז מהמקרים, יצרו הילדים סרטונים או משחקים שיש בהם קרבות, פיצוצים, בעיטות וזריקה של דמויות ממקום למקום. אומנם היה הבדל בתכנים המבוצעים ע"י בנים או ע"י בנות אבל כל קבוצה לפי המין והגיל מצאה את הדרכים שלה כיצד לבטא תוקפנות בעזרת כלים שיכולים לבטא אין סוף תכנים אחרים.
מרבית משחקי המחשב ומשחקי הוידיאו הנמכרים היום, לילדים מעל גיל 7 מכילים אלימות, ותוקפנות קיצונית: התכנים כוללים הרג, חיסול, מכות, פיצוצים, דריסות, מלחמות עולם ומאבקים. לעיתים קרובות משתמשים הילדים במסכים גדולים, אשר מהם נעות בתנועה מתמדת תמונות תלת ממדיות חדות וחיות.
כאשר מביטים על ילדים שמשחקים במשחקים אלה, אפשר לראות, מתח, ריכוז גבוה מאד, דריכות, איסוף של כל החושים, וזריזות הידיים כדי להצליח במשימה שלהם. הילדים מאושרים כאשר הם מפוצצים למשהו את הראש, כאשר דם משפריץ על פני הקירות מסביב, או כאשר הם דורסים משהו שמפריע להם להתקדם.
התיאור האחרון, מזעזע ולא פעם נדמה שהילדים שלנו חיים במקום אחר, במערכת חשיבה וערכים שונה ממה שהכרנו בילדותנו, ושהם מצליחים להינתק מהכאן ועכשיו במהירות ובקלות, בעזרת הגירויים הדיגיטאליים. מחקרים רבים העלו את השאלה, האם המשחקים האלימים, כמו גם הסרטים האלימים שעליהם נחשפים הילדים, משפיעים על רמת האלימות בחיי היומיום. עד לרגע זה, לא נמצאו הוכחות חד משמעיות לכאן ולכאן.
בפרק הבא - מי הם יוצרי התוכנות האלימות?
צופי קלקודה
עורכת artNsmart
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה