התשובה היא לא. רבים מאיתנו ההורים דואגים מאד לדרך התקשורת החדשה של ילדינו. רבים מהילדים, מנהלים את התקשורת המרכזית שלהם עם ילדים אחרים, דרך האינטרנט - דרך פורומים, צ'טים, מיילים, בלוגים, וניהול אתרים קטנים שהם מנהלים. קשה להסביר לדור ילדנו מה הם מפסידים כאשר הם מתקשרים דרך האינטרנט, קשה להעביר להם כמה אינפורציה הם מאבדים כאשר אינם שומעים טון דיבור, אינם רואים הבעות פנים, ואפילו כאשר הם עושים זאת בנוכחות מצלמות הם אינם מריחים, אינם נוגעים האחד בשני ומאבדים חלק ניכר מאימון החושים הרחב שבתקשורת בין אנשים. הורים אחרים מודאגים מהזמן שילדיהם משקיעים במחשב, ומהפעילויות הנמצאות בתוך המחשב, שלעיתים קרובות אפילו אינם יודעים במה עסוקים ילדיהם.
האם דאגות אלה התחילו בעשרים שנה האחרונות מאז התחילו המחשבים להכנס לכל בית?
לא. מאמרים לאורך ההסטוריה, מספרים כי כאשר התחילו להדפיס ספרים במכונות דפוס, התחילו הורים להיות מודאגים, וחששו, שקריאת הספרים יגרמו לסופה של תרבות סיפורי עמים ואגדות מסביב למדורות. האם תרבות זו באמת נפסקה? כן, ולא רק בגלל הדפסת הספרים.
כאשר הומצא הרדיו, והחלו להתפתח תוכניות מיוחדות לילדים, ההורים היו מודאגים, מהתכנסות הילדים סביב המכשיר, והתרחקותם מהרחוב ומהמשחק המשותף בשעות השידור.
גם כאשר הומצאה הטלויזיה לראשונה, היו חששות דומים מאד למה שאנחנו מכירים היום. הפסיביות, החשיפה לתכנים לא מתאימים, ההתנתקות מהעולם למען סרטים מצויירים, הפרסומות והנטייה לחיקוי של מראה עיניים, הטרידו הורים בראשית שידורי הטלויזיה בדיוק כפי שאנחנו מוטרדים מהמחשב היום.
אם הדאגה מוצדקת?
כן הדאגה מוצדקת, אבל צריך למקד את עיקר הדאגה והקושי.
עיקר הבעיה ועיקר הקושי שלנו, הוא השינוי. בכל פעם שנוסף מדיה חדשה, מוצר אלקטרוני חדש, רעיון תרבותי חדש, פעילות חברתית חדשה, היא מעוררת חשש. וגורמת לשינויים.
השינויים בהתנהגות התקשורתית של ילדינו, הם שינויים רחבים, הם שינויי תרבות כללים, הם לא משהו שאינו בסדר עם ילדינו. ילדנו חיים בתוך התרבות המתפתחת, גדלים איתה ומתנהגים על פיה.
צופי artNsmart
האם דאגות אלה התחילו בעשרים שנה האחרונות מאז התחילו המחשבים להכנס לכל בית?
לא. מאמרים לאורך ההסטוריה, מספרים כי כאשר התחילו להדפיס ספרים במכונות דפוס, התחילו הורים להיות מודאגים, וחששו, שקריאת הספרים יגרמו לסופה של תרבות סיפורי עמים ואגדות מסביב למדורות. האם תרבות זו באמת נפסקה? כן, ולא רק בגלל הדפסת הספרים.
כאשר הומצא הרדיו, והחלו להתפתח תוכניות מיוחדות לילדים, ההורים היו מודאגים, מהתכנסות הילדים סביב המכשיר, והתרחקותם מהרחוב ומהמשחק המשותף בשעות השידור.
גם כאשר הומצאה הטלויזיה לראשונה, היו חששות דומים מאד למה שאנחנו מכירים היום. הפסיביות, החשיפה לתכנים לא מתאימים, ההתנתקות מהעולם למען סרטים מצויירים, הפרסומות והנטייה לחיקוי של מראה עיניים, הטרידו הורים בראשית שידורי הטלויזיה בדיוק כפי שאנחנו מוטרדים מהמחשב היום.
אם הדאגה מוצדקת?
כן הדאגה מוצדקת, אבל צריך למקד את עיקר הדאגה והקושי.
עיקר הבעיה ועיקר הקושי שלנו, הוא השינוי. בכל פעם שנוסף מדיה חדשה, מוצר אלקטרוני חדש, רעיון תרבותי חדש, פעילות חברתית חדשה, היא מעוררת חשש. וגורמת לשינויים.
השינויים בהתנהגות התקשורתית של ילדינו, הם שינויים רחבים, הם שינויי תרבות כללים, הם לא משהו שאינו בסדר עם ילדינו. ילדנו חיים בתוך התרבות המתפתחת, גדלים איתה ומתנהגים על פיה.
צופי artNsmart
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה